אני פה בגלל אשתי / בעלי

כשמישהו אחר הוא ה"חסימה" שלך

מתוך הכרותך את עצמך כאדם אכפתי ודואג, אולי מוכרת לך אותה נטייה להתעסק בחייהם ובבעיותיהם של אחרים היקרים לך, לדאוג להם, לגונן עליהם מקשיי החיים, לנסות לעזור להם לשנות את דרכיהם המזיקות להם. איכשהו "מגיעים" או "נדבקים" לחייך אנשים עם בעיות, כגון תפקוד לקוי, דכאונות, התמכרויות תלות יתר והימנעות מהתמודדות? הם לא מתפרנסים, או פוגעים בבריאותם, תמיד יש איזו דרמה תורנית שמזעזעת את עולמם. האם יש לך נטייה ולהתמקד בהם ובעיותיהם עד כדי  שכחת עצמך? שווה לעצור רגע ולשאול את עצמך,  אולי זו אחת הסיבות שבגללה "נמשכים" לחייך אנשים כאלה.

כוונותיך טובות. לך נדמה שאם רק ישתנו, אם רק יקבלו שכל, אם רק יפסיקו, אם רק יתחילו, הכל ייראה אחרת. זה רק תורם להנצחת הבעיה שלהם, כל עוד היא משמשת אותך בתור הגנה מהבעיה שלך – הקושי להתמקד בעצמך. לכן עם חוויית  הריפוי שלך פתאום אנשים מסביבך חדלים להוות בעיה, כי כבר אין לך צורך בזה.

זו גם הסיבה מדוע כשאנשים מסביבך בבעיה, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות למענם הוא לרפא את עצמך.