מחול אחרון – התמודדות עם פרידה

למה זה כל כך קשה?

כמעט אין חוויה פותחת פצעים כפרידה, בעיקר מבני זוג ובמיוחד פרידה כפויה. פרידה מאהובים מדורגת במקום השני בסולם הטראומות, אחרי מותו של אדם קרוב, ולעיתים ה"חבילה" כוללת עוד כמה חוויות מטלטלות כגון מעבר דירה. אין פרידות שמחות אומרת הקלישאה, ושלך נראית נוראה מכולן, הפצע הטרי מרגיש בלתי ניתן לאיחוי.
בעקבות ליווי של לא מעט גברים ונשים בתהליכי הפרידה שלהם, לפעמים עוד בשלבי ההתלבטות, בהיטלטלות בין תקווה לייאוש, ולפעמים כבר לאחר מעשה, מתברר שעם תמיכה מתאימה אפשר לחסוך מהזמן והמכאוב ולהקל על תהליך היציאה מהמנהרה.

אויב מס' 1: התנגדות לכאב האובדן

כמו לשפעת, גם למכאובי הפרידה מסלול די בלתי נמנע, כמעט צפוי מראש,  ולוח זמנים שלא באמת ניתן לעקוף ולקצר. ככל שמנסים לדלג מעבר להם, נשארים יותר "חולים" ונמשכים" למטה".

ממש כמו באבל על מות נפש קרובה, לא כדאי "להתגבר" מהר מדי. ריפוי הלב הוא תהליך הדרגתי, רצוף התקדמויות ונסיגות, ולעיתים אחרי שנדמה ש"עשינו את זה"  עלולים להופיע שוב נפילות לגעגועים, ערך עצמי נמוך ותחושת ריקנות.
ניסיונות מושכלים "להרפות" רק גורמים להצמדות לזכר בני הזוג לשעבר ולהרגשה של נישול  מחוויית האהבה איתם. אפשר לומר בוודאות שהתנגדות כזו לכאב עלולה לקבע אותו  ואפילו לגרום לדיכאון. לא פחות גרוע מזה, כאשר  חוסמים את הכאב  בולמים גם את היכולת להיפתח לאהבה חדשה.

 

אויב מס' 2: הפחד לא לחוות עוד אהבה

האהבה שבפנים לא מתה, היכולת לאהוב עודנה קיימת, גם אם הקשר האחרון גווע. עם הזמן נגלה שהלב עדין יודע איך עושים את זה.
אבל גם אחרי שכביכול "הצלחנו" להיפרד ומרגישים יותר טוב עם עצמנו, לא תמיד אנו מוכנים כבר לקשר חדש. המיתרים העדינים שקשרו אותנו לאהובינו הקודמים עדין מושכים, וניתקים בקצב שלהם, וכל פעם אנו חשים עוד משיכת כאב קטנה ועוד שחרור, ונדמה שזה לא ייגמר לעולם, לעולם לא נהיה נאהבים ונאהב שוב כפי שאהבנו. אבל זהו שלב זמני. יבוא יום והאהבה תתדפק שוב על דלתנו.

אויב מס'3: תחושת הכישלון

המסקנה שאם הקשר נגמר היה כישלון, או גרוע מזה, אנחנו כשלון. אמנם משחררים את הקשר ואת בן הזוג,  את מה שהכאיב או אכזב אותנו, אבל  באותה מידה שומרים קרוב ללב את מה שכן ניתן בקשר, את מה שנלמד בו,  שהולך איתנו גם לקשרים הבאים.

אויב מס' 4: הבדידות – פרידה היא לא זמן מתאים להסתגרות והתבודדות

הקושי להשתחרר מהתלות מבן הזוג מותנה במידה שנזקקנו לו. ככל שיש  אפשרות למלא צרכים רגשיים מחברים ומשפחה, ככל שחווים מלאות ואהבה ללא קשר לאדם שאיבדנו, גדלה גם היכולת להשתחרר ולהרפות, החלל מתמלא והריקנות מפנה את מקומה לדברים חדשים.
שיתוף והתחלקות בכאב עם חברים, מטפל ו/או קבוצת תמיכה, מאפשרים לפרוק ולמוסס את המטען הכואב באופן שאי אפשר לבד.

פרידה כחוויה של גמילה

מידה מסויימת של אובססיה בהתקשרות לאהוב או אהובה מאפיינת במיוחד קשרים הרסניים שלא באמת הטיבו, דווקא כאלה שהייתה בהם דינמיקה מייסרת, ולמרות זאת ההתנתקות מהם גורמת ל"קריז".
במקרים כאלה ליווי תומך מוצלח יכול לסייע מאד להשתחררות קלה וקצרה יותר מהכבלים הרגשיים, ולהכנת  הנפש לקשר חדש ומטיב. בכך טמונה הזדמנות מיוחדת להתפתחות רגשית והבשלה לאהבה שאינה התמכרות לכאב מוכר, אלא לקשר קרוב בין שניים שמוכנים ומסוגלים לכך.

ליווי ותמיכה לתקופת המשבר

זה הזמן להשען על הסביבה – חברים, משפחה, מטפלים וכל מה שיכול לחזק, לעודד ולסייע לעבור את התקופה הרגישה ואולי גם להתגבר על הפיתוי לחזור לקשר לא מתגמל וחסר עתיד בגלל הצורך לשכך את מכאובי הפרידה. גם אם קשה להתנחם בכך, פרידה כואבת היא לפעמים הזדמנות לרפא פצעים ישנים, שמקורם בעבר, בילדות ואפילו מתקופות שנשכחו לחלוטין.